ג'ואקינו רוסיני היה ילד שובב ששנא ללכת לבית הספר ואהב יותר מכל לבשל. אבא ואמא של רוסיני הקטן היו אמנים. אבא רוסיני היה מוסיקאי שניגן על כמה כלים, במיוחד חצוצרה וקרן יער. אמא הייתה זמרת והם הופיעו יחד כשהם נודדים מעיר לעיר באיטליה ורוסיני גדל אצל סבתא. כאשר היו ההורים בפתח הדלת, מוכנים לצאת למסע נוסף לעיר בולוניה, התחנן רוסיני הקטן שייקחו אותו איתם וסיפר להם שלמד בעצמו לנגן על פסנתר במסעדה שמאחורי חנותו של הקצב השכונתי הקצביה השכונתית. הוריו לקחו אותו איתם והם הפכו מצמד לשלישיה. החיים עם אבא ואמא לא היו קלים משום שהם נסעו הרבה, אימו ואביו לא יכלו לקחת אותו לכל מקום, הוא גם היה צריך ללמוד לפעמים. רוסיני היה ילד מלא חיים, כמו אבא, ויפה, מקסים וכשרוני כמו אמא. הוא אפילו שר יפה כמוה. כשהיה רוסיני בסך הכל בן שלושים, עשרים ושלוש אופרות שכתב הוצגו בו- זמנית מסביב לעולם. הרבה אגדות נכתבו על אופן הכתיבה שלו, למשל – אריה שנקראה ארית האורז משום שרוסיני הלחין אותה במהירות שהספיקה לו להכין אורז לארוחת הערב. או הסיפור על רוסיני ששכב במיטה עם שפעת אבל המשיך לעבוד ואז התווים של הדואט שכתב נפלו על הרצפה, מכיוון שלא התחשק לו לקום ,הוא העדיף להלחין דואט חדש. הוא היה בדחן, שנון ומוכשר ובגיל שלושים ושבע לאחר 40 אופרות מבריקות הפסיק לכתוב אופרות והמשיך לבשל. רוסיני הלחין לפסנתר קטעים עם שמות מצחיקים כמו –"צנוניות, אנשובי, מלפפון קטן ונושאי חמאה בואריאציות". הוא היה אליל בצעירותו ואישיות משעשעת בזקנתו. רוסיני מלך האופרה נפטר בפריז, האופרות שלו הן להיטים עד היום. מופע מצחיק ומשעשע המשלב קטעים מאופרות של רוסיני כמו "הספר מסיביליה", "סינדרלה", "האיטלקיה מאלג'יר" וקטעים המתייחסים לאהבת הבישול שלו.
יחד עם ניצה שאול ישתתפו במופע זמרי האופרה יבגני לביא וניבה אשד, רביעיית כלי מיתר, פסנתר ורקדני הסטודיו "זרמים". כוריאוגרפיה : דינה תלם.
צילום : יוסי צבקר
